גזר דין בתיק תת"ע 7871-01-12

הנאשם מר יאיר פידל (להלן: " הנאשם") הואשם והורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו39א לפקודת התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: " פקודת התעבורה") ותקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961. 

הטענה העובדתית היא כי ביום 31.12.2011 בשעה 01:25 נהג הנאשם ברכב מסוג "סיאט" מ"ר 58-041-73 ברח' דוד אלון בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הוא מעל הכמות המותרת בחוק.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 09.02.2012 וביום 05.07.2012 ביקשה המאשימה להשית עלה נאשם את עונש פסילת המינימום הקבוע בפקודה, פסילה על תנאי וקנס. מנגד, ההגנה ביקשה שלא להשית על הנאשם פסילה ארוכה, וזאת בשל נסיבותיו האישיות. ההגנה ציינה כי מדובר בנאשם בן 60 חולה לב שלאחרונה עבר צנתור. באשר לנסיבות ביצוע העבירה ציינה ההגנה כי מדובר בשתיה חד פעמית במסיבת יום הולדת של חבר.

לצערי, אין בידי לקבל את בקשת האשימה. עמדתו הידועה של מותב זה, היא שבהתקיים  נסיבות מיוחדות במקרה שלפניו, רשאי הוא להשית פחות מעונש המינימום הקבוע בפקודה ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בהתאם לסמכות שהוענקה לו בחוק.

כידוע קיימת מחלוקת בין בתי המשפט לתעבורה בעניין הענישה הראויה על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות. עם זאת, הכל מסכימים כי בהתקיים נסיבות מיוחדות נתונה לבית המשפט סמכות להפחית מעונש פסילת המינימום ולהורת שהפסילה חלקה תהא על תנאי.

לאמור יש להוסיף כי לאחרונה נכנס לתוקפו תיקון 113 לחוק העונשין, הקובע את העקרונות והשיקולים המנחים את בית המשפט בעת מתן גזר הדין. התיקון קובע כי העיקרון שינחה את בית המשפט בבואו לחרוץ את דינו של הנאשם הוא עקרון ההלימה, כלומר, בחינת קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה לבין מידת אשמו של הנאשם וסוג העונש שיוטל עליו בסופו של דבר.

עוד קובע התיקון (בסעיפים 40ב ו- 40ג) כי במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול הוא את הערך החברתי שנפגע בגין ביצוע העבירה, וכן את מדיניות הענישה המקובלת לגבי הענישה במקרים אלה. סעיף 40 ג, קובע כי בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.

מכאן, השאלה במקרה שלפנינו היא האם יש נסיבות מיוחדות? התשובה היא כן.

מהתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם עולה, כי מדובר בנאשם בן 60, ואב לשני ילדים בגילאי 16 ו- 15. הנאשם מתגורר עם משפחתו בתל- אביב. הנאשם עובד כמנכ"ל ועורך ראשי בחברת "נטל תקשורת בע"מ".

שירות המבחן מציין בתסקירו כי הנאשם נטל אחריות על מעשיו ושלל אפשרות להישנות העבירה. בנוסף מציין שירות המבחן כי ענישה חינוכית במקרה של הנאשם הולמת את מעשיו וחומרתו. כלשונו: "להתרשמותנו ענישה חינוכית וקונקרטית, כשירות לתועלת הציבור, הולמת מקרה זה, שכן היא תפגיש אותו עם חומרת מעשיו ותמחיש לו את תוצאותיהן והשלכותיהן". 

לאור האמור, שירות המבחן בנה לנאשם תוכנית עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות במסגרת מרכז קהילתי ערבי יהודי ביפו, בתפקידו יעביר הדרכה בתחום התקשרות והאינטרנט לבני נוער במרכז.

התרשמתי כי מדובר בנאשם שומר חוק, המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. עוד התרשמתי כי העבירה שלפנינו אינה מאפיינת את אורח חיים וכי מדובר במעידה חד פעמית. הנאשם הודה בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו המשפטי של בית המשפט.

לאור האמור ולאחר ששקלתי את כל השיקולים, ביניהם מדיניות הענישה בעבירות מעיין אלה ונסיבותיו האישיות של הנאשם אני דן את הנאשם כדלקמן:

1. פסילה של שנתיים ימים מתוכם ירוצו בפועל שיש חודשים בניכוי הפסילה המנהלית שכבר ריצה. הפסילה של חמשת החודשים תחושב החל מיום 09.02.2012 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), יתרת שמונה עשרה החודשים יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.

2. 250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע הנאשם במסגרת מרכז קהילתי ערבי יהודי ביפו, בתפקידו יעביר הדרכה בתחום התקשורת והאינטרט לבני נוער במרכז. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה. שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ לגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפעול.

בנסיבות העניין לא מצאתי הצדקה להטיל קנס כספי.

זכות ערעור כחוק.

לאור בקשת המאשימה מעכב את ביצוע השל"ץ למשל 45 יום מהיום.  במידה ויוגש ערעור מעכב גזר הדין עד להחלטה בערעור.  למען הסר ספק, 45 יום יספרו מהיום ולא אחרי הפגרה.